<h1>ארחות חיים הלכ' לולב סימנים ט'—י'</h1>
<h2>דף כט:</h2>
לולב היבש נקרא כשכופלים העלה שלו ומשתברת והר"פ כתב שבתוספות פירשו כשיהיה נפרך בצפורן כי ההיא דאזן בכור והראב"ד ז"ל כתב שכל זמן שהלך כל מראה ירוק שבו ונהפך ללבן הוא הנקרא יבש שפסול אא"כ היה שעת הדחק ואין מברכין עליו ואם יבש רוב שדרו נפסל אבל אם יבשו רוב העלין ובלבד שישתיירו מן הלחין בראשיהן כשר ובלבד שתהיה התיומת העליונה לחה וכ"כ הר' אהרן הלוי בשם רבותיו ז"ל אבל דעת רב פלטוי ורת"ם ז"ל שבשעת הדחק נוטלין לולב היבש על השיעור שכתבנו ומברכין והראי' מאנשי כרכום שהיו מורישין לולביהן לבניהן וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל שכתב היה כמוש ולא גמר ליבש כשר ובשעת הדחק לולב היבש כשר אבל לא שאר המינים וטעם פסול היבש מפרש בירושלמי על שם לא המתים יהללו י"ה והפסלות שהוא משום ע"ז בין בי"ט ראשון בין בשאר ימים פסול הלכך לולב היבש וכל האחרים כשרים בשאר הימים אך הראב"ד ז"ל פסל אף בשאר הימים מטעם הירוש' לא המתים יהללו י"ה והטעם כמאן דליתיה דמי. ולולב הגזול והגנוב ג"כ יש שפוסלין אותו כל שבעה משום מצוה הבאה בעבירה וכן דעת הרמב"ן ז"ל מיהו דוקא לגזלן ולגנב עצמו כל שבעה ולאחרים ביום ראשון אבל לאחרים בשאר הימים כשר והטעם דלא קפדינן אלכם. כתב הר' יום טוב אל אשבי"לי ז"ל וטעם פסול לולב הגזול דכתיב לכם משלכם ועוד משום מצוה הבאה בעביר' ולטעם ראשון אינו פסול אלא יום ראשון בלבד ולטעם שני פסול כל ז' ימים דכתיב שונא גזל בעולה ודין הוא שינהוג אף בשל דבריהם שלא יהא מזכיר עון להתפש והכתוב אומר ובוצע ברך נאץ ה' מיהו אינו פוסל מן הטעמים האלו אלא בגזלו ונטלו קודם שקנאו כגון שלא היה בו אלא יאוש כדי שאינו קונה אבל כל שקנאו לגופו קודם נטילת מצוה בין ביאוש ושינוי רשות בין שינוי מעשה וכיוצא בו שאינו חייב להחזיר אלא דמיו הרי הוא כשר לכתחלה דאי משום לכם הרי הוא שלו ואע"פי שלא פרע דמיו הרי הוא כלוקח שלא פרע דמים שהדבר נקנה לו לגמרי לכל דבר ואי משום מצוה הבאה בעבירה לא אמרו אלא כשהמצוה סייע' בעבירה שבקדושת המצוה הוא קונה אותו והוציאו מרשות נגזל כגון שהיה יאוש כדי שאינו קונה וכשהקדישו למצותו הרי הוא כאלו מכרו והוה ליה השתא על יד המצוה יאוש ושינוי רשו' שהוא קונה ולפי' אין לרצון לשם אבל כל שאין המצוה מסייעת בקנין ואינו מוציאתו מרשות הגזלן אינו פסול לקרבן ולא למצוה אעפ"י שיש בידו של זה עבירה הרי זה כשאר עבירות שבידו כאלו גוזל חפץ שאינו פוסלו ממצוה זו ואין בזה משום מצוה הבאה בעבירה עכ"ל הרב ז"ל ויש מכשירין בשאר הימים אף לגזלן עצמו כדאמרי' בגמ' מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול. לולב שנקטם ראשו פסול פרש"י ז"ל אע"פי שלא נקטם ראש השדרה אם נקטמו ראשי העלין העליונים הנקראים תיומת וכן דעת הב' ההשלמה והר"י מקור' ז"ל. והרא"בד ז"ל כתב דוקא נקטם ראש השדרה אבל בראש העלין כשר ואית דדייקי מדקאמר נקטם ראשו דקטימה אחר' כגון באמצע לא פסלה משו' חסרון ולא דמי לאתרוג בהא. והר"ם נ"ע כתב ולולב קצת מן הכף אם אין לו אחר אלא הוא יכול לצאת בו כיון שהוא שעת הדחק כדאיתא פ' לולב וערבה אנשי כרכום היו מורישין לולביהן לבניהן אע"פי שיבש פסול אין שעת הדחק ראיה. נסדק אם נתרחקו סדקיו זה מזה עד שיראו כשנים פסול. היה עקום מלפניו שדרו כבעל חטוטרת פסול. היה העקום מלאחריו כשר שזהו ברייתו נעקם לא' מצדדיו פסול נפרדו עליו זה מזה ולא נדלדלו כעלי החרות כשר. נפרצו והוא שידלדלו משדרו כעלי חרות פסול פי' חרות מלשון חריות של דקל שמתקשה העץ ועליו נושרין וי"מ נפרצו שנתקו העלין מן השדרה אבל לא לגמרי וכתב הרב ב' ההשלמה ז"ל דאפי' נפרצו מקצת עליו פסול והראב"ד ז"ל כתב דלא מפסל אלא בנפרצו רוב עליו וכן כל פסולי הלולב אינן אלא ברוב. כללו של דבר אין שם דבר שאין בו פסלות בהן אלא ברוב חוץ מנקלף שאינו נפסל אלא ברובו ונקב שאין בו חסרון אם הוא מפולש במשהו ושאינו מפולש בכאיסר וחזזית בחוטמו במשהו ע"כ וכן כתב הרמב"ן ז"ל.
